יום שלישי, 1 באוגוסט 2017

הגשמת חלום באי Mull

למה חלום ? כי אחת הסיבות שבחרנו בסקוטלנד היא לצפות בפאפינים , הרצון הזה לראות אותם היה כמו איזה דיבוק, פאפינים או בקיצור פאפי (ציפורים שמזכירים פינגווינים מעופפים 😋) הם ציפוריים פוטוגניים ומרתקים ממש לצפיה. הסיבה הנוספת לסקוטלנד הייתה להיות במערת הפינגל שבאי סטאפה ו

בשביל הגשמת המטרות האלה, הינו צריכים להתעורר מוקדם, לארגן את עצמנו ובשעה7:30 בבוקר להפליג לאי MULL  . עושים את זה  במעבורת מעיירה OBAN. 

המעבורת מגיעה לעיירה Craignure

היה אפשר לנסוע  במעבורת עם הרכב ,והיה אפשר לקחת שייט מאובן למאל בתוספת שייטים פנימיים לאי סטאפה ( Staffa ) ולאי לונגה (Lunga, Treshnish Isles) .זה מה שעשינו.

בMULL  ביקרנו גם בעיירת  Tobermory, היא מקסימה ועם בתים צבעוניים כמו עוד עיירות של דייגים שיש ברחבי אירופה (דוגמה אי בורנו ליד ונציה שבאיטליה ) . 

את השייט התחלנו במבול. הים היה סוער. מזג אוויר הוסיף המון דרמה לנופים שמסביב. לא הספקנו להתפעל. 




עם ההגעה לאי, מייד עלינו לאוטובוס שהוביל אותנו ל Tobermory , כי ממנה יוצא  לשייט הבא שלנו, הפעם לאי Staffa.



השייט מקסים. לאורך כל הדרך רואים כלבי ים שוחים. ככה בהישג יד. בטבע. 

הקפטן הנלהב שלנו (והג'ינגי)  סיפר לנו המון מידע על המקום, על האי, מכל משפט שלו נשמעה אהבה גדולה וגאווה להיות מקומי. הוא שיתף אותנו  שיש לוויתינים בדרך ושנהיה ערניים כדי להספיק לראות. זאת החברה 


ככל שמתקרבים למערת פינגל - Fingal's Cave , או בשמה העממי מערה מוזיקלית שנמצאת באי סטאפה המהווה חלק מאיים הברידיים של סקוטלנד, מבינים שמה שעומדים לראות הוא יוצא מגדר הרגיל.


האי עצמו קטן מאוד   - קילומטר אורך ו 46 מטר גובה.





סטאפה בתרגום - אי של עמודים .

מדובר אי ועליו מערה שעשויה מגושי בזלת בצורת עמודים משושים, המזדקרים מהים וצומחים אל התקרה. עמודי הבזלת נוצרו כתוצאה מהתקררות והתמצקות של זרמי לבה שזרמו שם לפני 50,000 שנים . המראה  במציאות  מרהיב. 


כשהסירה מתקרבת מתקבל רושם שמה שרואים זאת  יד מושטת לאוקיינוס האטלנטי. עמודי הבזלת נראים כמו בניה מושלמת ולא כתופעת טבע . 






האגדה מספרת שהעמודים נבנו על ידי ענקים ולא ידי לבה. האמת גם אחרי הביקור במקום בלתי אפשרי לקלוט שטבע יצר יצירת מופת כזאת ובשלמות זהה כזאת. לא הפסקנו לחשוב על זה..ולתהות כיצד אפשרי בכלל ? עמדנו במקום נפעמים. 

הסירה מגיעה לאי ואנחנו יורדים אליו. הגלים מתנפצים על הסלעים וההרגשה לגמרי מיסטית. הכניסה למערה  מזכירה את כיפת הבניין ולכן קול שיוצא בתוך המערכה מתעכב כמה דקות והאפקט יוצר מעין נעימות (במיוחד למי שקשוב ) .
האבנים מתוך המערה מדמים את הרעש של הגלים , מתקבלת ההרגשה שהמערה שרה לך במקהלה . 
קול שיוצא החוצה כשנמצאים בתוך המערה נשמע גם כשנמצאים מחוצה לה. 

סקוטיים עתיקים קראו למערה An Uamh Bhin שבתרגום מערה  מוזיקלית ,אבל בהמשך שינו את שמה ל פין (קיצור של פינגל למקרה שהיו לכם מחשבות אחרות😋)  , גיבור קלטי שהיה ענק ועל פי אגדה אירלנדית בנה סכר שמחבר את סקוטלנד ואירלנד. 

באי יש עוד מערות שאין אליהן גישה מה אי אלא רק מהמים. הדבר שמתאפשר רק בשפל. 

 מערת  פינגל התגלתה במאה 17 על ידי חוקר אנגלי.  אחרי שגילה אותה הוא צהל בהתפלאות , איך אפשר להשוות בכלל יצירת אומנות כזאת של הטבע לארמונות וקתדרלות שנבנו על ידי בני אדם? 

 אני כל כך מסכימה עם המשפט הזה. חייבים לבקר במקום הזה כדי להבין את העוצמה של הטבע. זה בלתי נתפס מרוב יופי. זה בדיוק המקרה כשהמציאות עולה על התכנון. 






המערה המיוחדת הייתה להשראה למלחין מנדלסון שביקר בה וכל כך התרשם עד שכתב יצירה מוסיקלית יפהפיה וקרא לה "מערת פינגל". הנה 









להקת פינק פלויד האגדית כל כך התרשמו מהמקום שכתבו את היצירה שלהם שגם היא נקראת מערת פינגל . הנה כאן. המוזיקה ששומעים , שוב מזכירה את הקולות של המערה.





בשעה 12:15 אנחנו ממשיכים לאי Lunga , או הנה אנחנו בדרך להגשמת חלום

את כרטיסי הטיסה הזמנתי שנה מראש רק אחרי שקיבלתי אישור שבתחילת אוגוסט עדיין ניתן לצפות בפאפינים. הם עוזבים בפתאומיות בשבוע הראשון של אוגוסט. אין מועד מדויק. ואין לדעת מראש. אבל בשבוע הראשון של אוגוסט הם עדיין שם.

שיגעתי את החברה שמפעילה את השייט.

שלחתי להם מייל שנה מראש עם השאלה, האם אתם בטוחים שיהיו פאפינים ?

הם היו אדיבים ונחמדים ואישרו .

ככל שהתקרבנו לתאריך הטיול שלחתי להם את המייל השבועי, האם יש פאפינים ?

האם הם הרבה ? הם יחכו לנו ?

כשהגענו לאסוף את הכרטיסים לשייט יום אחד לפני השייט עצמו (זה היה תנאי של הכרטיס ) , ואיך שנכנסתי ואמרתי את שמי (הכרטיסים מממתינים במעטפה שמית ) , הם צהלו are you Jenny?

There are thousands and thousands of puffins , they are waiting just for you
אחרי שסיימתי לחבק את כל הפקידות שעבדו במשרד הכרטיסים וצעקתי להם god bless Scotland
התחלתי לספור דקות למפגש המרגש עם הפינגווינים המעופפים האלה


האם לונגה , הוא הגדול מכל האיים של Treshnish Isles. הוא אי בודד. יש בו שרידי חיים מפעם (אם תרצו לראות את השרידים תצטרכו לטפס קצת למעלה ואז התצפית היא מרהיבה ), אבל לא בשביל זה אנחנו כאן. 




תכננתי גם פיקניק כארוחת הצהרים, וחייבת להגיד לכם שזה היה כל כך כל כך כייף. לשבת באי בודד אי שם קרוב לאוקיינוס באמצע הים ושום כלום , באי שנשלט על ידי ציפורים שחלמנו לפגוש , ואותנו ככה בשיא הרוגע והכייף עם הסלסלת דברים טובים שנערכנו מראש – במילה אחת – קסם!

אנחנו יורדים מהסירה, הולכים על האבנים, מטפסים טיפה לתוך האי ו O M G !!!




פאפינים - thousands and thousands of puffins - גן ע ד ן זה כאן. לצפות בהם זאת חוויה , הם מתקשרים, מדברים, שמחים , עצובים, כועסים, נכנסים לבתים שלהם, יוצאים מהם, עפים, חוזרים עם אוכל, שוב מתקשקשים אחד עם השני , או לסיכום - שיא המתיקות . וואו. 
























מתחילים ללכת בחזרה אל הסירה 


בדרך חזרה פוגשים את החברים החמודים האלה, כלבי ים משתזפים בשמש הסקוטית 




אנחנו בדרך לחנות שוקולד , בה מייצרים שוקולד במקום ולאכול גלידה, קצת לספוג מעיירת חוף מקסימה הזאת 





נפרדים בצער רב מהאי וחוזרים בחזרה 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה